ישנם שני חלקים במולקולת התחליב שהם הידרופיליים וליפופיליים. ישנם שלושה סוגים על פי מאפייני המנות ההידרופיליות שלהם.
ראשית, מתחלב יונים שלילי. מתחלב כדוגמת קרבוקסילאט, סולפט, סולפונט וכדומה המסוגל ליינן קבוצה הידרופילית אניונית שיש לה קבוצת אלקיל או קבוצת אריאל במים. מתחלבים כאלה משמשים לרוב, והמוצרים הנפוצים ביותר הם: לבלב, נתרן סטארט, סידן דודצילבנזן סולפונט וכדומה. מתחלבי יונים שליליים נדרשים לשימוש בתנאים אלקליין או ניטרליים ואין להשתמש בהם בתנאים חומציים. כשמשתמשים במגוון מתחלבים לצורך ניסוח תחליבים, ניתן לבלבל מתחליבי יונים שליליים זה עם זה, וניתן לערבב אותם גם בתחליבים נוניים. לא ניתן להשתמש באימולסיה יונית שלילית ובמחליפי יונים חיוביים במקביל, אם מבולבלים זה יהרוס את יציבות האמולסיה.
שנית, מתחלב יונים חיובי. ליינון של קבוצת יונים הידרופיליים שיש לה קבוצת אלקיל או קבוצת אריאל במים. מתחלבים אלה הם בעלי מגוון קטן והם נגזרות של אמינים, כגון N-dodecyldimethylamine, בהם ניתן להשתמש לתגובות פילמור.
שלישית, מתחלבים נוניים. יצרני התחליב הם סוג חדש של מתחלבים שאינם מייננים במים. החלק ההידרופילי שלו הוא מגוון של קבוצות קוטביות, ואתרים פוליוקסי-אתילן ואתרי פוליוקסיפרופילן נפוצים. החלק האוליאופילי שלו משולב בעקיפין עם קישור קישור אוקסאתילן. אטום החמצן בשרשרת הפוליאתר של מתחלב הלא-יוניוני יכול להיות מחובר למימן למים וכך ניתן להמיס במים. ניתן להשתמש בו בתנאים חומציים כמו גם בתנאים אלקליין, ותוצאות התחליב הן טובות מאוד. הוא נמצא בשימוש נרחב בייצור כימיקלים, טקסטיל, חומרי הדברה, נפט וטקס.
